האתר אינו נתמך בדפדפן זה
אנא שדרגו לדפדפן חדש יותר
המגוף הראשון

ראשי

המגוף הראשון

המגוף הראשון 

הברז ששינה את עולם המים
 
זה קורה אולי אחת לחמישים שנה. הרגע שבו נכנס אחד העובדים אל משרד מנכ"ל החברה ובפיו הרעיון שצץ במוחו בלילה הקודם להמצאת מוצר חדשני. מי כמוכם יודע שברוב המקרים אכן מדובר ברעיונות טובים ומקוריים, אך לא תמיד הם מעשיים או כלכליים. לנו, המנכ"לים, ישנם שיקולים רחבים ומגוונים באשר להחלטות מסוג זה וכל הצעה נשקלת בכובד ראש, תוך בדיקת פרמטרים רבים כל כך.
אלא שאת הרגע הנדיר והמופלא הזה, שעוד במהלך דברי ההסבר של אותו עובד אודות אותו רעיון, אתה כבר מפליג אל מחוזות אחרים, שהראש רץ קדימה, שהקול הפנימי משדר לך דבר אחד: "בינגו". הרגע שבו אתה מבין שזהו המוצר שהענף שלנו מחפש במשך עשרות שנים, שזהו המוצר שישנה את עולם המים לפחות בחמישים השנים הבאות.
ומדוע אני מתעקש לציין בדבריי שוב ושוב את המושג "50 שנה"? ובכן, בענף שלנו נדירות כל כך הפעמים שנולד מוצר המשנה לחלוטין את הכל. לפני 50 שנים בדיוק נכנס אל משרדו של מנכ"ל רפאל אדם מן היישוב. בפיו היה רעיון מהפכני. המנכ"ל דאז האזין בקשב רגע ולפתע הוא הבין: זהו המוצר שישנה את עולם המים למשך חמישים השנים הבאות - המצאת המגוף האוטומטי. כן, המוצר הזה שייוצר מאז במאות מיליוני יחידות בכל רחבי הגלובוס, נולד כאן, ברפאל.
מעיון בארכיון של רפאל אני למד שגם אז היו לא מעט ספקנים שהרימו גבה, שגם אז אמרו שזה לא יעבוד, שגם אז אמרו שאנשי התעשייה והחקלאות הם שמרנים והנה, אין היום גוף בעולם שלא משתמש במגוף האוטומטי. זו גם הסיבה שהדגם הראשון של אותו מגוף אוטומטי מוצג אצלנו, בחדר הישיבות של החברה, כדי שבמבט חטוף אחד נזכור תמיד איך מתחילה מהפכה ושתמיד נשאף להמציא את הדבר הבא.
 
 
 
 
 
השנה היתה 1964. חברי מושב עין יהב שבערבה היו אובדי עצות והכריזו שכך המצב אינו יכול להימשך עוד. חברי ה"מושבוץ" הצעיר (שילוב של המילים "מושב" ו"קיבוץ"), שהוקם רק שלוש שנים קודם לכן, הודיעו שהם אינם מוכנים לסכן יותר את חייהם ולהעז לסגור בלילות את ברזי ההשקיה בשטחי החקלאות.
הסיבה: באותה תקופה החלו ארגוני המחבלים לפעול בלילות והפרו את השקט הפסטורלי שהיה נחלת האזור במשך שנים. זמן קצר קודם לכן אחד מחברי המושב, אמנון נבון, יצא באחד הלילות לסגור את ברזי ההשקיה במטע התמרים. הוא נקלע למארב מחבלים, נורה ונפצע. שבוע מאוחר יותר הניחו המחבלים מטעני חבלה מתחת למגופים הראשיים במרזבה, הפעילו מטען חבלה מתחת למנוע המשאבה בבאר צופר ובמקרים אחרים התקיפו מכוניות על כביש הערבה.
בקיצור, העסק נעשה מסוכן.
חברי המושב ערכו ישיבות אינסופיות בשאלה: איך, לעזאזל, סוגרים את ברזי ההשקיה בלילות באופן ידני ומבלי להסתכן באובדן חיים. רעיונות רבים נזרקו לחלל האוויר, אך אף אחד מהם לא היה מעשי. באותם ימים הגיע אל המושב גרעין הנח"ל "ברק" וחבריו עבדו בענפי הקיבוץ. אחת מחברות הגרעין, נעמי רוזנברג, שמעה את אחד מחברי המושב מקטר על כך שאיש מחברי המושב אינו מוכן לסגור את ברזי ההשקיה בלילות.
"מה הבעיה?" שאלה אותו.
"הבעיה היא שהמחבלים אורבים לנו בשטח. כל לילה שחבר יוצא לסגור ידנית את ברזי ההשקיה – הם תוקפים".
"אז תשקו בימים ולא בלילות", אמרה לו.
"אי אפשר", אמר בצער, "כשמשקים בשעות היום המים מתאדים במהירות עקב החום הרב של המדבר ואפשר להשקות רק בלילה".
"ומה קורה לשדות שלא סוגרים את הברזים בלילות?" תהתה.
"כל השטחים מוצפים עד הבוקר והגידולים נהרסים".
נעמי רוזנברג האזינה בקשב רב, הנהנה בראשה ולבסוף אמרה: "אני חושבת שיש לי מישהו שימצא לכם פתרון. אבא שלי".
אביה של נעמי היה פרץ רוזנברג, מוותיקי מושב בית שערים. הוא נולד ב-1919 ברוסיה. בשנות השלושים של המאה הקודמת היה רוזנברג פעיל בארגון "ההגנה" ואף שימש כמפקד קורס אלחוטנים. במסגרת תפקידו המציא ופיתח מספר מכשירי אלחוט משוכללים. במלחמת העולם השנייה הוא התנדב לקבוצת הצנחנים העבריים, ביניהם היתה גם הצנחנית חנה סנש ז"ל, שצנחו באירופה מעבר לקווי הצבא הנאצי. רוזנברג צנח באירופה, חבר לפרטיזנים של טיטו ושימש כיד ימינו.
לאחר המלחמה שירת רוזנברג בגופי הביטחון בישראל ומאוחר יותר השתקע במשק בבית שערים. בנוסף לעיסוקיו נחשב רוזנברג גם לממציא וכשהגיעה בתו נעמי ובפיה הסיפור אודות חברי המושב החוששים לסגור את הברזים בלילות, הוא מיד התיישב למצוא פתרון. כעבור שבועות אחדים הוא המציא את ברז ההשקיה שיודע להסגר בעצמו.
רוזנברג יצר מגוף אלומיניום 3", שעליו היה מותקן שעון מעורר מכני פשוט. בשעה היעודה לסיום ההשקיה, היה פרפר השעון מזיז מנוף קטן וזה היה מעביר לחץ מים בצינורית דקיקה – דבר שגרם לסגירת המגוף. כשהגיע פרץ רוזנברג, מלווה בבתו נעמי, אל המושב ובידיו אב-הטיפוס של הברז, חברי המושב גיחכו. באותם ימים הרעיון של ברז היודע לסגור את עצמו ולא על ידי סגירה ופתיחה ידנית – נחשב למדע בדיוני של ממש.
רוזנברג התקין את המגוף החדש במקום הברז הישן. פתח את הברז וביקש מחברי המושב לספור עד 120. ואז, בדיוק ברגע בו נשמעה נקישת השעון, הברזים חדלו מפעולת ההשקיה והחיוכים המזלזלים של חברי המושב נמחקו באחת.
כבר למחרת היום בנה רוזנברג ברז משוכלל יותר ומאוחר יותר רשם פטנטים על המצאתו. באוקטובר 1964 ערך מכון התקנים בדיקה למוצר המהפכני. "הובא לבדיקה מגוף אוטומטי המיועד לשמש ברשתות מים להשקיה", נאמר בדו"ח מכון התקנים. "בשימוש המעשי פתיחת המגוף נעשית ביד ואילו סגירתו היא אוטומטית, לאחר קבלת 'פקודה' ממד-מים אליו מיועד הברז להיות מחובר באופן מכני... המגוף והמנוע ההידראולי חוברו לרשת המים. המגוף עבד 3,900 מחזורים ללא קלקול וללא תקלות".
רוזנברג פנה עם תוצאות הבדיקה אל חברת רפאל והציע לשלב כוחות בהפצת הברז האוטומטי לשוק הישראלי והאמריקאי. בפברואר 1965 נחתם החוזה והמפכה החלה. עם השנים מגוף האלומיניום התפתח למגוף אוטומטי משוכלל מסוגים שונים, אך העיקרון לא השתנה. למעשה, הבסיס הרעיוני של הברז משנת 1964 ועד היום – נשמר באופן זהה וכל אותם המוצרים שהמשיכו את דרכו, פיתחו וקידמו את המצאתו
 

 

תרשימים

         

מוצרים קשורים

הורדות